כל הדרכים להרחקת יתושים באופן טבעי

מה הבעיה עם רוב התכשירים הקנויים להגנה מיתושים שקיימים היום בשוק?

אם נהפוך רגע את האריזה של רוב התכשירים הנפוצים על מדפי הפארם והסופר, סביר להניח שנמצא שם רכיב אחד מרכזי, בעייתי ושנוי מאוד במחלוקת: DEET.

אין ספק, DEET (דיט) הוא חומר פעיל שעושה את העבודה. הוא נחשב לחומר היעיל והנפוץ ביותר כיום לדחיית יתושים, וזו בדיוק הסיבה שהוא מככב כמעט בכל תכשיר.

אבל המחיר שאנחנו משלמים על העקיצות שנחסכו הוא גבוה, במיוחד כשמדובר במשהו שאנחנו מורחים על העור שלנו ושל הילדים שלנו על בסיס יומיומי בקיץ.

אז למה DEET הוא כל כך בעייתי?

מדובר למעשה בכימיקל סינתטי חזק ורעיל (שפותח במקור עבור הצבא האמריקאי), שמתפקד כחומר הדברה לכל דבר. הנה כמה מהסכנות והחסרונות המרכזיים שלו:

• ספיגה מהירה בעור: העור שלנו הוא לא חומת מגן אטומה – הוא סופג פנימה אל מחזור הדם את מה שמורחים עליו. מחקרים מעלים חששות כבדים לגבי ההשפעה של DEET על מערכת העצבים בשימוש תדיר, מה שהופך אותו לבעייתי במיוחד עבור תינוקות וילדים קטנים שגופם עדיין מתפתח.

• גירויים ותגובות אלרגיות: מגע עם החומר, ובמיוחד בשימוש יומיומי, עלול לעורר תגובות קשות בעור כמו צריבה, פריחה ואדמומיות. בנוסף, שאיפה שלו (בעיקר כשמשתמשים בתרסיסים) עלולה לגרום לגירוי משמעותי בעיניים ובדרכי הנשימה.

• הוא חזק מספיק כדי להמיס פלסטיק: עובדה מטרידה על DEET היא שבריכוזים מסוימים הוא מסוגל להמיס חומרים סינתטיים, פלסטיק, משקפי שמש ואפילו להרוס לק בציפורניים. עכשיו תדמיינו חומר כזה יושב לכם על העור.

• נזק סביבתי וזיהום מקורות מים: בסוף היום, כשאנחנו או הילדים נכנסים להתקלח, החומר הזה נשטף ישירות למערכת הביוב ומשם לטבע. DEET ידוע כחומר רעיל מאוד לדגים וליצורים מימיים, והוא משאיר חותם סביבתי שלילי הרבה אחרי שהקיץ נגמר.

מתי כן מומלץ להשתמש בתכשירים "סטנדרטיים" שמכילים DEET?

למרות שהשימוש בחומר הזה הוא בעייתי, חשוב להפעיל שיקול דעת של בטיחות לעומת רעילות וסכנת מחלות ולהשתמש בו במקרים מסוימים בלבד.

למשל באזורים בסיכון גבוה נגיעות גבוהה מאוד עם סכנה להדבקות במחלות כמו מלריה, זיקה / קדחת צהובה, או במקרים של תגובות אלרגיות מוגזמות שיכולות לקרות לאנשים/ילדים מסוימים כתוצאה מעקיצות יתוש.

בכל מקרה, גם אם בוחרים תכשיר שמכיל DEET חשוב לבחור ריכוז מתאים בהתאם לרמת הבטיחות שלו. 

EWG (קבוצת העבודה הסביבתית, ארגון מדעי ללא מטרת רווח שבוחן רמות חשיפה של כימיקלים תעשייתיים במוצרי צריכה יומיומיים) הגיעה למסקנה ב-2018 ש-DEET בטוח בדרך כלל כאשר משתמשים בו לפי ההוראות. לכן הריכוז חשוב.

ריכוזים מציינים כמה זמן הדוחה יתושים מחזיק מעמד, לא כמה יעיל הוא עובד.

ה-CDC (המרכז לבקרה ומניעת מחלות) ממליץ להשתמש בריכוזים <10% ללא אזור סיכון למחלה ידוע. ו<30% באזור סיכון ידוע למחלה, ריכוזים גבוהים מ-50% לא הוכחו כיעילים יותר.

חומרים נוספים שנמצאו כבטוחים לשימוש:

• Picaridin – (<20%) נמצא על ידי EWG כיעיל כמו DEET, ללא החששות הנוירוטוקסיות.
• שמן אקליפטוס לימוני – (<30-40%) עם משך הגנה קצר יותר מ-DEET

*שימו לב: אין להשתמש בתרסיס נגד יתושים על תינוקות בני חודשיים ומטה, ולא להשתמש ברכיב DEET בריכוז מעל 30% בילדים בכל גיל. ואסור להשתמש בשמן אקליפטוס לימוני על ילדים מתחת לגיל 3 שנים.

מאיזה עוד רכיבים נרצה להמנע בתכשירי הגנה ליתושים?

בישום סינטטי, חומרי שימור, פראבנים, פתאלאטים, פורמלדהיד, תוספי צבע סינטטיים.

*יש גם כל מיני מוצרים של מדבקות וצמידים למיניהם (שחלקם טוענים שהם טבעיים), באופן אישי לא ניסיתי אותם ואני גם לא מתחברת לזה ולא מרגישה בנוח לשים על הילדים שלי מוצרים בריכוז כל כך גבוה. אבל יכול להיות שעבור אחרים הם יעבדו מצוין. בכל אופן במידה ורוכשים מוצר כזה, עדיף לבחור כזה ששמים על החולצה או הבגד ולא ישירות על העור.