הסיפור שלי

עד לפני כמה שנים טובות, הייתי בטוחה שהשגתי הכל בחיים. את הטייטל הנחשק, חווית הלימודים בחו"ל ואת עבודת החלומות שתמיד רציתי.

אבל החיים זימנו לי כמה נקודות מפנה משמעותיות,
שאילצו אותי לבחון מחדש את מסלול החיים.

הכל התחיל כשהגיע הזמן להחליט לגבי כיוון הלימודים, התלבטתי לא מעט,
ידעתי שקיים בתוכי הצד האומנותי והרוחני, אבל בו זמנית גם הצד הפרקטי, עם סקרנות ומשיכה לעולם המחקר והמדע.

בדיוק באותה התקופה איבדתי את היקר לי מכל – את אבא שלי, שהיה אדם מדהים ורופא עור מוכשר ומוערך, במאבק ממושך למחלת הסרטן.

הרגשתי צורך פנימי להמשיך את דרכו הרפואית והחלטתי להמשיך את שושלת הרופאים הארוכה במשפחה שלנו,

בעקבות אהבה ענקית לבעלי חיים, הגעתי להחלטה ללמוד וטרינריה באיטליה.

כבר התחלתי לדמיין את עצמי יושבת מול ערמות של ספרי לימוד באיטלקית לצד כוס קפוצ'ינו איכותי מוקדם בבוקר ומבלה את סופי השבוע בטבע מול נופים עוצרי נשימה.

אז… ארזתי מזוודה גדולה, עזבתי את כל מה שמוכר לי, וקפצתי למים העמוקים והקרים.

במהלך 5.5 שנות הלימודים (שלפעמים הרגישו כמו נצח), הבנתי עד כמה הדמיון היה רחוק מהמציאות וכמה הלימודים היו שוחקים ותובעניים.

חרדה ומתח תמידי הפכו לחלק בלתי נפרד מהמציאות שלי.

העברתי ימים ולילות בספריה, לפעמים במזג אוויר קיצוני, הזעתי באוטובוסים בלי מזגן וקפאתי מקור בדרך לקמפוס בשלג, תקופות המבחנים היו קשות ואינטנסיביות, רובם בעל פה ובאיטלקית, הרגשתי הרבה פעמים בודדה וללא תמיכה במדינה זרה אלפי קילומטרים הרחק מהבית, מצאתי נחמה בטבלת ייאוש שממנה מחקתי בגאווה כל מבחן שסיימתי בדרך.

עם כל הקושי, הייתי נחושה ושאפתנית וראיתי כל הזמן מטרה אחת ויחידה מול העיניים – להיות וטרינרית.

לאחר סיום הלימודים עבדתי בארץ במשך מספר שנים במרכז חירום וטרינרי גדול ועמוס מאוד, במקביל ניהלתי באופן עצמאי מקרים רפואיים במרפאה שהייתה תחת אחריותי.
צברתי ניסיון קליני וכירורגי, עשיתי ביקורי בית ללקוחות, טיפלתי במקרי חירום, עברתי קורסים והסמכות מקצועיות רבות, למדתי המון ועבדתי מסביב לשעון בתורנויות שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה.

עד שהגוף התחיל לאותת לי לעצור.

הייתי שחוקה, עייפה, מתוחה, חוויתי סטרס עצום בעבודה, בקושי מצאתי זמן לאכול או לישון, סבלתי מסחרחורות בלתי מוסברות, כאבי בטן ולחצים בחזה.

הרגשתי שאני מתרחקת מעצמי ומאורח החיים הטבעי שמתאים לאופי ולקצב שלי ובעיקר, הפסקתי להיות קשובה לעצמי.

קיבלתי קריאת השכמה

הדרך שעברתי, במקביל לעוד כמה נסיבות חיים משפחתיות אישיות וכואבות, רק חיזקה אצלי עוד יותר את ההבנה של החיבור ההדוק הקיים בין הגוף לנפש.

מאז ומתמיד התחברתי לתחום של רפואה מניעתית, האמנתי בכוח הריפוי הטמון בטבע, הרגשתי כמה חשוב להסתכל על האינדיבידואל כשלם וכמכלול, במקום להתייחס לאוסף הסימפטומים שהוא חווה,

מה שגרם לי להתחיל לחקור וללמוד את עולמות ההתפתחות האישית, אימון בריאות הוליסטי במכון לתזונה אינטגרטיבית בניו יורק (IIN), לימודי נטורופתיה, רפואת צמחים, ארומתרפיה ותזונה טבעית.

אני מאמינה בלב שלם שהרפואה הקונבנציונלית הולכת יחד עם הטבעית והמסורתית, בסינרגיה, באיזון ובשיתוף פעולה מלא.

אז החלטתי לתת ביטוי לשני העולמות האלו – אותם אני חיה ביומיום.

פתאום חתיכות הפאזל התחילו להתחבר והנה אני כאן, פוסעת בשביל שנכון בשבילי.

היום אני עוסקת כעצמאית בתחום הבריאות ההוליסטית, כותבת ועורכת תכנים מקצועיים, מצלמת, מייעצת, בעלת הבלוג הזה, שהוא הבייבי שלי, מרצה ומעבירה סדנאות בריאות ותזונה.

עוד קצת עליי

חוץ מזה בשעות הפנאי אני תולעת ספרים ופודקאסטים, אשת חתולים מושבעת, חובבת צילום, קולנוע, קפה איכותי, כתיבה, בישול בריא, טיפוח טבעי, חורף, טבע וטיולים. אני גרה בהוד השרון, נשואה לרועי, ואמא טרייה לשון המתוק ולמוצרט החתול.

אני אוהבת להתפתח, להתנסות, לחקור וללמוד דברים חדשים כל הזמן, ומאמינה שידע הוא הכלי הכי חזק ומשמעותי שיש לנו בידיים – כל עוד נלמד ליישם אותו בתבונה.

אני מזמינה אתכם להצטרף אליי,
להאט את הקצב, להתבונן פנימה ולחזור אל הגרסה הטובה והבריאה ביותר שלכם ושל היקרים לכם.